יום רביעי, 11 בנובמבר 2020

חדש על מדף הספרים - מבית "מדיה 10"

 

חלומות גדולים – מאת עו"ד איתן עמרם

הספר "חלומות גדולים" נותן לקוראים הצצה לחייו מעוררי ההשראה של עו"ד איתן עמרם: טכנולוג, דירקטור, יזם, עורך דין ואב ל-3, שהצליח להגשים כל אתגר אישי ומקצועי שהמציב לעצמו למרות כל המכשולים. בשיחה אישית הוא מגולל את האתגרים שליוו אותו מילדות: מהנפילה כתינוק, היותו נמוך קומה, הדרך שבה חונך להרגיש כשווה בין שווים, האתגרים בקריירה ובחייו האישיים, איך הציב לעצמו מטרות חיים והשיג אותן אחת אחת, מה עומד מאחורי עשרות הצעות החוק שהגיש, איך הוא מוצא זמן לתפעל 5 עמותות, הרעיון מאחורי עמותת "מכון עמרם" ולמה כבר בגיל 16 הבין שהוא חייב לאתגר את עצמו.

עו"ד איתן עמרי (בן 60, נשוי+3) למד מימיו הראשונים את הצורך להילחם על כל נשימה ולא לוותר. בגיל 4 חודשים עוד נחשב לילד רגיל (כששקל 3.200 קילו 45 ס"מ), אך בעקבות נפילה מהעגלה בה שכב, הפסיק לאכול והגיע לתת משקל שאפילו עולם הרפואה כינה אותו "עור על עצם". בעוד סבתו דרבנה את אמו לוותר עליו, אימו נשבעה כי בנה יחייה ויצליח בחייו. איתן מעיד כי דווקא אישיותו דרבנה אותו להצליח. בגיל 16 חווה משבר זהות כשהבין שיהיה לו קשה לחזר אחר בנות המין השני, אך בעקבותיו, הבין כי לפניו עומדות שתי אופציות בלבד: להישאר נתמך סעד \ ביטוח לאומי, לחיות על קצבת נכות ולרבוץ מול הטלוויזיה כל היום או לחיות את החיים מלאים, לממש את עצמו ולהגשים את שאיפותיו. הוא בחר בדרך השנייה.

כדי לצאת מהמשבר קבע לעצמו איתן יעדים ומדדים להצלחה, אותם הגשים אחד אחרי השני בקפדנות: לקנות רכב מפואר- בגיל 25 החליט לקנות רכב מפואר ורכש רכב מסוג BMW במזומן, לקנות דירה עד גיל 27 – איתן נשבע לקנות דירה מפוארת ובגיל 27 הצליח, ללא הון עצמי, לשכנע את בעל הדירה בר"ג לרכוש את הדירה בתשלומים וללא ערבויות כנהוג היום, וכמובן האתגר הגדול מכולם היה להתחתן- בגיל 30 הכיר את אשתו אילנה, שעבדה בלשכת עורכי הדין בירושלים, ותוך 4 חודשי חברות, החליפו טבעות. בחתונה של השניים נכחה כל צמרת לשכת עורכי הדין ולאחר שנה כבר נולד בנם הבכור אור, לאחריו ארבל ולבסוף בתם טל שכיום בת 23.

איתן מעיד כי מאז ומתמיד היתה בו רוח של יזם. בגיל 19 החל ללמוד בבי"ס להנדסאים (באותם ימים סרבו לקבל אנשים עם מוגבלות לשירות בצה"ל כמתנדבים), כבר כסטודנט פיתח תוכנה לעיבוד תמלילים מתוך צורך חיוני טכנולוגי וראיית הנולד. תוכנה שאפשרה לכתוב פקודות למחשב והחליפה את הכרטיסיות שאר באמצעותן כתבו תוכניות עד אז. בשנות ה-90 המציא את ה"פד-אור" – התקליטור המשפטי הראשון במדינת ישראל, תוכנה המאפשרת לאתר מילה בתוך 10,000 פסקי דין והפכה לאוצר של קהילת המשפט, כשהיא מייעלת את עבודה המשפטית ומחליפה שעות ארוכות של חיפושים בספרייה, תוכנה שהקנתה לו את פרס "חדשנות טכנולוגיות" מטעם "לשכת מנתחי המערכות ישראל" וזימנה אותו להרצאות ברחבי העולם. במקביל המשיך להתקדם איתן בתחום ההי טק: לנהל צוותים, לנצל את הידע שצבר לטובת פתרונות טכנולוגים ולהתקדם כלכלית.

בגיל 50 החליט ללמוד משפטים כקריירה שנייה. הוא השלים תואר ראשון ושני ובימים אלו מתכונן לכתיבת הדוקטורט, כשבמקביל הוא מרצה באקדמיה ופוקד רבות את בתי המשפט, משתתף פעיל בוועדות הכנסת בתחומי עבודה, רווחה, אינטרנט וטכנולוגיה ומתמחה בדיני נגישות, ביטוח לאומי ונזיקין – בדגש על סיוע וקידום ציבור אנשים עם המוגבלות. הוא עומד מאחורי משרד עורכי דין עמרם, דן סדיקוב ושות' ,מייסד ויו"ר עמותת "מכון עמרם" למען שוויון חברתי והקטנת פערים חברתיים, מכהן כיו"ר הוועדה לקידום זכויות אנשים בעלי מוגבלות של לשכת עורכי הדין בישראל, יועץ לדיני נגישות, מרצה בתחום הנגישות ומתכנן לקדם רפורמות בבית המחוקקים. עד היום איתן הגיש עשרות הצעות חוק, הוא מפעיל 5 עמותות ובימים אלו גם משיק את המרכז למשפט מדע וטכנולוגיה -קמפוס חברתי המציע קורסים בזום לקהל הרחב.

ספרו הראשון "חלומות גדולים" נכתב במטרה לעזור להורים לילדים עם מוגבלות ובני נוער המתמודדים עם מוגבלות זו או אחרת, להבין שהכל תלוי רק בהם, הם רק צריכים לרצות את זה. בספרו הוא מציג את החינוך השוויוני לו זכה, הצורך להתמודד עם קשיי הקיום מגיל צעיר, הדרך שלו להציב מטרות ולהגשים אותן כ"שווה בין שווים". "הספר מיועד לבני העשרה, שילמדו מהסיפור האישי שלי, שהייתי נער עם מטרה, כי בן אדם בלי מטרות מבזבז את החיים שלו" מספר איתן.

טלטלה – מאת שי קאופמן

בספרו הביוגרפי "טלטלה" יוצא איש העסקים שי קאופמן למסע גלוי וחושפני בשמם של מאותגרי הנפש.

שי קאופמן נולד והתחנך בחברה החרדית בזרם הליטאי, למרות הנורמות התגייס לצבא וכשפגש את אשתו אתי עשה חתונה כפולה: בפנים בהפרדה בהתאם לכללי הדת ובחוץ "מעורב ישראלי". עד מהרה הוא השתלב בתעשיית המזון בתפקידי ניהול בחברות שטראוס ואסם. במקביל חוו שי ואתי, כמו זוגות רבים, קושי בתחום הפריון, לקחו השניים הלוואה ולאחר טיפולים מפרכים התבשרו על הריון עם שלישייה, שהסתיים בהולדת תאומים. כיום שי אבא ל-4 ילדים.

בדיוק בגיל 40 הרגיש לא טוב ובבדיקות שעשה התבשר גידול ממאיר באשך עם הקרנה לבטן, כבר באותה הפגישה המליץ הרופא לנתחו.  שי עבר את הניתוח בהצלחה וסיים גם טיפולי הקרנות, כדי לחזור מהר לעבוד, אך לאחר מכן החל לסבול מעייפות ודכאון לא מוסברים. הטלטלה הנפשית הובילה אותו להפסיק בפתאומיות את עבודתו ועברו עוד חודשים ארוכים עד שפנה לעזרה נפשית. במסגרת הטיפול אובחן עם מאניה-דיפרסיה (הפרעה דו-קוטבית) המתאפיינת בשינויים חדים במצב הרוח ובאנרגיה, ללא תלות הכרחית בנסיבות: מעבר מפעלתנות יתר ותחושת נשגבות לתקופות דכאון ומחשבות אובדניות.

"הסרטן היה רק הטריגר, השאלטר שהניע את הדבר הבא. התעוררתי עייף והמשכתי לעבוד כרגיל, אבל הרגשתי שאני הולך ומתרוקן מבפנים", שי מתאר. אבל הטיפול הפסיכולוגי פתח דלת נוספת לילדותו: שי נזכר תוך כדי אחד המפגשים אצל הפסיכולוגית ברב הישיבה שלימד אותו בגיל 9 בחדר וביצע בו מעשי סדום באופן קבוע. כילד חרדי מעולם לא דיבר על הטראומה של ילדותו ורק אחרי 30 שנה החלו הזכרונות להציף את נפשו. "באותו היום, אחרי שהשיעור נגמר, הרב ביקש ממני להישאר. אני זוכר שהוא קרא לי להיכנס איתו לחדר. הלכתי אחריו בשקט לא התנגדתי, לא דיברתי ולא זזתי. נתתי לו לעשות בי כרצונו", הוא משחזר. לבסוף החליט שי לקבל את הטיפול המתאים למצבו ואשפז את עצמו בשלוותא למשך 500 יום, כשהפעם הוסיפו לאבחנה גם פוסט טראומה.

הטיפולים הארוכים והאשפוז בשלוותא, שם פגש מאותגרי נפש עם סיפורים שונים אך דומים, החדירו בשי את הרצון להפוך לנציג "מאותגרי הנפש" בישראל ע"י חשיפת סיפורו האישי.

ספרו הביוגרפי "טלטלה" עושה זאת בשפה ציורית, פשוטה וחודרת, כאשר הוא פותח צוהר לעולם הנסתר של חולי המאניה דיפרסיה ומבקש לשבור את הסטיגמות בחברה הישראלית, שרואות בפגועי הנפש סכנה לציבור. "אני מפציר בכם, היו אמפתיים וחבקו את מאותגרי הנפש. הם זקוקים לכם וזו הסיבה שאני דוחף לשנות את המונח "חולי נפש" ל"מאותגרי נפש'".

 

תכף נשוב - מאת אביב משל

אביב משל ז"ל יצא לטיול הגדול שלו בגיל 23. ביוני 2019 הוא נסחף עם הסאפ באוקינוס ההודי ומאז נעלמו עקבותיו. הספר "תכף נשוב" הוא סיפור ילדים שכתב בגיל 16 ומציג את הכתיבה השנונה והמצחיקה של מי שהפך לכותב שירים וסאטירה לקומיקאים, אשר תיכנן לעסוק בכתיבה מקצועית בשובו.

"לפעמים, ככה פתאום, בלי שום אזהרה מוקדמת, אנחנו מאבדים דברים יקרי ערך. קשה לקבל זאת ולהמשיך הלאה. אפשר רק לקוות שאותם הדברים הגיעו לממלכת אבדון, ומי יודע, אולי יום יבוא ואותם הדברים ישובו – כשם שנעלמו" (מתוך הכריכה האחורית של הספר).

אביב משל ז"ל מכפר סבא, היה רק בן 23 כשהוכרז על מותו, הוא נסע לטיול הגדול אחרי צבא בפיליפינים, אינדונזיה ובאלי, טייל בעולם עם דרכון אמריקאי עם חבר עד שבחר להמשיך לבדו. במהלך הטיול צלח טרקים מרהיבים, כתב בבתי קפה עם לפטופ וגלש בחופים אקזוטיים - שהאחרון בהם קטע את חייו בטרם עת. כבר בגיל צעיר נחשב אביב לעילוי בכתיבה והומור, גם בשירותו הצבאי בסטי"לים היה כותב שירים ונבחר לכותב חמשירי הפרידה של חבריו לספינה, עם השנים כתב חומרים לקומיקאים, שירים, סיפורים קצרים ותכנן ללמוד קולנוע וקופירייטינג עם חזרתו.

עדים מהחוף העידו כי זעק לעזרה רגע לפני שנעלם, חפציו נשארו מאחור ביניהם ארנק, מחשב וסלולרי ואחרי יומיים העבירה הקונסוליה האמריקאית באינדונזיה הודעה למשפחתו של אביב "שבנם נעדר כבר יומיים". מאותו הרגע החלו חיפושים קדחתניים, באותו היום יצאה משלחת הצלה מישראל לחיפושים באינדונזיה שכללו חיפושים עם מסוק, מטוס, רחפנים, סירות ועוד. אחרי 10 ימים של חיפוש אינטנסיבי בעזרת חברת מגנוס הוחלט על המשך החיפושים באופן פרטי. לצורך כך נאלצה המשפחה למשכן את ביתה ולצאת במסע לגיוס כספים שכלל מופע סטנדאפיסטים שהתגייסו למשימה, בעזרתו של ראש העיר כפר סבא. אך לאחר חודש של חיפושים קבעה חברת ההצלה שאין סיכוי שאביב בחיים. חודשיים וחצי לאחר מכן נקבע ע"י הרבנות הראשית כי אביב טבע באוקיינוס וכי מקום קבורתו לא נודע עד היום.

בין היצירות שכתב נמצא סיפור ילדים אחד שהתבסס על ארץ אבדון שעיר בירתה איבודית, אליה מגיעים חפצים שהולכים לאיבוד. הוריו של אביב לזכרו החליטו להפוך את הסיפור לספר ילדים "תכף נשוב", את הספר איירה בת דודתו של אביב, מאיה סיקרון, שגם היא טיילה בבאלי שנה קודם לכן.

הסיפור נכתב כשאביב היה בגיל 16, בתקופה בה בתם של משפחת משל עבר שיפוץ, בני המשפחה נאלצו להשתמש במקלחות של הקאנטרי המקומי, שם נולד הרעיון על חפצים שהולכים לאיבוד ומוצאים את דרכם בחזרה. הספר מופץ כיום בחנויות ברחבי הארץ והכנסותיו יוקדשו לטובת מלגה למגמת לימוד קולנוע בבי"ס רבין בכפר סבא שבו למד אביב משל.

הסיפור מתרחש בממלכה קדומה באמצע המדבר, בה נמצאים חפצים שאנשים שכחו ומתאר בהומור את דרכם חזרה לבעליהם. "אביב תמיד שכח או איבד משהו ובזמן השיפוץ של הבית אמרתי לו שאולי יש מקום מיוחד שכל הדברים שהולכים לאיבוד מגיעים אליו", נזכרת אמו צהלה.

אביב אימץ את המשפט ולמחרת חזר עם סיפור מרגש, מצחיק ומלא רגישות ושנינות. "אביב כתב סיפור על ארץ שבה החפצים הולכים לאיבוד ובסוף הוא הלך לאיבוד". "כולנו קיוונו שגם לאביב יהיה סוף אופטימי למסע החיפושים ושגם הוא יחזור אלינו הביתה. עדיין חסרה לנו חתיכה מהפאזל – מה קרה שם".




את הספרים ניתן להשיג ברשתות הספרים המובחרות 

ובאתר ההוצאה: מדיה 10

 

 


 

קרדיט צילום: יח"צ




 

אין תגובות:

פרסום תגובה